צביה, בת 37, פנתה ליעוץ עקב קשיים מתמשכים ביצירת זוגיות.

מתארת קושי וחרדה המתעוררת בה בכל פעם שקשר עם גבר מתחיל להתרקם בחייה. “אני פוחדת מהם ואז אני מבריחה אותם” רווקה,  עורכת דין במקצועה. מרשימה בהופעתה. מתארת כי אף פעם לא התמידה בקשר זוגי למעט מספר מפגשים ראשונים. ספרה שלאחרונה הכירה גבר אלמן ללא ילדים, בן גילה. נעים הליכות. רוצה בקרבתה והיא פוחדת…מתקשה לתפקד. אינה מרוכזת, לעיתים אפילו מתקשה לנשום מרוב חרדה.
קלפי חכמת נשים היו על השולחן. הזמנתי אותם לקחת אותם בידיה ולהוציא קלף. ערבבה ומבלי להביט הוציאה ופרשה את הקלף שבחרה.
דינה היה הקלף. והמסר = רצונותיה אינם נשמעים
צביה התבוננה בקלף שהגיע ופניה החוירו.
אני מפנה את תשומת ליבה לכך שדינה עברה חווית אונס. אני יודעת היא אומרת. זה הספור שלי. והחלה מספרת בכנות ובכאב על חווית התעללות שעברה בילדותה בידי קרוב משפחה. ארוע חד פעמי, כדבריה, ש”מקלקל לי את כל החיים”. מהדרך בה דיברה ניכר היה שכבר עשתה תהליך טיפולי אבל החוויה עדין נוכחת בתוכה.
לכן אני כל כך פוחדת מכל גבר. הרחבנו עוד קצת את השפעת הספור חייה.

בקשתי שתוציא קלף נוסף  שמכוון לתיקון = ערבבה  את הקלפים לאט ובסבלנות,  נראה היה שמכוונת את עצמה.  מבקשת לעזור לעצמה. ואז הוציאה קלף נוסף ופרשה אותו.
רות נאמר בקלף  והמסר  = נעה במרחב האינטימיות.
תראי מה יצא לי אמרה ומתחילה לבכות.  תני מילים לדמעות אני מבקשת וצביה עונה לי  – הקלף אומר לי שאני יכולה אחרת. אני יכולה לצאת מהפחד, להיות בזוגיות, באינטימיות.
קראנו יחד מתוך מגילת רות את המפגש בין רות לבועז בגורן.  את ההעזה של רות, את הביטחון, את המשחק של קרבה ומרחק שהיא מביאה למפגש.

בקשתי שתקום ותלך כמו דינה שרצונותיה אינם נשמעים – הלכה כפופה ידיה מקופלות על חזה כרוצות להגן עליה. צעדיה קטנים, מהוססים. לאחר שהעמקנו את הכייוץ והכאב ביקשתי שתלך כמו רות הרוחצת שמלותיה והולכת אל בועז לגורן מתוך בטחון ויכולת להיכנס למרחב האינטימיות וליצור קרבה וקשר ולהביא טוב לחייה, להגשים את חלומה – היא הזדקפה, הניחה את ידיה בצידי גופה, בקשתי שתכנס לספור של רות. תרגיש את הכוחות של רות ללכת שוב ושוב בביטחון אל הלא נודע, שתרגיש את ההעזה של רות לבוא לבועז. להאמין בעצמה וביכולת שלה לזוגיות.
אט אט החל הצבע לחזור לפניה, גווה הזדקף, צעדיה התרחבו. חזרה שוב ושוב להתבונן בקלפים.
את יכולה ללכת למפגש ולהיות במקום של דינה ואת יכולה ללכת מהמקום של רות הבחירה בידיך. אמרתי לה.  חיוך התפשט על פניה.
נראה לי שהגיע  הזמן להיפרד מדינה שנמצאת בתוכי המון זמן ולהיכנס לנעליה של רות. אמרה.

פניה שהיו חיוורים ומתוחים בתחילת המפגש התרפו, חיוך לא מש מפניה. וכך הלכה לה לדרכה ואני נותרתי סקרנית.

לאחר שלושה חודשים
היא התקשרה אלי והשמחה נשמעה בקולה. התארסנו, ספרה לי.  המפגש עם רות שינה את חיי אמרה.

כוחן של נשות התנ”ך חשבתי בליבי. תודה על ההשראה וההדרכה.