אסתר מלמדת אותנו את הבחירה הנתונה לנו לצאת מקטנותנו, לעורר בתוכנו את חכמת המנהיגות הנשית המוצפנת בנו. לממש את יעודנו.
אסתר, מתחילה את דרכה כדמות פסיבית וצייתנית הנבחרת בגלל יופייה. אינה מבקשת דבר ומנוהלת בידי הגברי. וכאשר אסתר נקראת לנסות ולהציל את עמה היא מגיבה בתחילה בדרך המוכרת לה. חוששת. מגיבה מתוך קטנות.
אך, מרדכי בדבריו הקשים הינו כשליח הקורא לה לצאת מקטנותה, “אַל תְּדַמִּי בנפשךְ להימלט בית המלך מכל היהודים. אִם הַחֲרֵשׁ תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר… ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”.
ורגע של שינוי מתרחש. ואסתר בהשראת דבריו של מרדכי מתחברת אל היעוד שלה והופכת באחת מדמות צללים פסיבית למנהיגה אמיצה המובילה מהפך גורלי.
פונה לעבודה רוחנית “צומו עלי שלושה ימים וגם אני ונערותי נצום” . “אדני אתה לבדך מלכי הושיעני נא כי נשארתי לבדי באין מושיע מבלעדיך… מיום היוולדי שמעתי משבטי ממשפחת אמי כי אתה ה’ … (מתוך תפילת אסתר על פי תרגום ה – 70 ).
עוטה זהות חדשה “ותלבש מלכות” ומלמדת אותנו שהשינוי הוא פנימי וחיצוני גם יחד. מסכנת עצמה והולכת אל המלך, המושיט לה את שרביטו ומציע לה עד חצי המלכות.
אסתר אינה מתחננת לביטול הגזירה, כפי שמייעץ לה מרדכי, אלא הולכת בדרכה. מזמינה את אחשוורוש והמן, מעוררת את סקרנות המלך ואת הציפיות של המן. וטווה, בתבונה נשית את אווירת האינטימיות עד לרגע שאחשוורוש מוצא את המן נופל על מיטתה, חמת המלך בוערת בו ואסתר מקבלת את מבוקשה.
“וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר“ – ספורה של אסתר הוא ספור התיקון והיעוד של הנשים כולן לצאת מקטנותן ולתרום לתיקונו של עולם.
נשים מספרות