ברגע שבנות צלופחד קנו להן לעצמן אחוזה בארץ הקודש הן זינקו לדרגת התודעה הגבוהה ביותר של האישה. אל השלב השביעי על פי האר”י בו היא מקבלת אורותיה ישירות מהמקור העליון ללא תיווכו של איש” (דברי הרבי מקוברנא ).
מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה באות יחדיו ומציגות בפני משה טענה משותפת. ועם זאת, פעמיים הן מוזכרות בשמותיהן. שמות המרמזים לנו כי למרות שדיברו בקול אחד נשמרה לכל אחת התנועה האישית והייחודית לה:
מחלה – מלשון מחול,
תרצה – מלשון ריצה,
חגלה – מלשון לחוג,
מילכה – מלשון הליכה
נועה – מלשון הנעה.
מקצבים שונים ותנועות שונות שהשתלבו זו בזו ואפשרו מעבר ממצב של נשים חסרות מגן למצב שבו ביקשו וקיבלו נחלה משלהן .
מסע התיקון שעשו בנות צלופחד מרומז בשמותיהן ומספר שהחלו דרכן, כנשים רבות, מתוך עולם הצל והפחד, כמרומז בשם אביהן צל-ופחד. עולם פנימי החושש מגדילה ומשינוי, ומציאות חיצונית בה נשים צריכות להיאבק על נחלתן.
לאחר מות הצל והפחד הן יוצאת מהמקום שיועד להן ומניעות את מציאות חייהן למקום חדש.
וזהו מסע התיקון שעשו בנות צלופחד, שידעו את סוד המעגל הנשי הכולל בקשה משותפת וחלום משותף כמו גם הזמנה לכל אחת לשמר את אופייה ועוצמתה האישית.
ויצאו מהשפעת הצל המפחיד אל האור המיטיב, ביקשו וקיבלו לעצמן נחלה עצמאית. ושינו הלכה בישראל כדברי ה’ למשה “כן בנות צלופחד דוברות” .
נשים מספרות