דינה כמורה רוחנית צופנת בשמה ובספורה רמזים לקשיים המלווים את מסע הנפש הנשי ומבקשים להם תיקון.
א וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, ... לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. ג וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. ד וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה.
וחמור אבי שכם פונה ליעקב בבקשה לאפשר לחמור להתחתן עם דינה. מבטיח שפע כלכלי . אחי דינה מסכימים בתנאי שאנשי שכם ימולו עצמם. הדבר מתקבל ויִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ. ואז ביום השלישי למילה בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ... וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, ... וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ. (בראשית לד)
והדבר הבולט הוא שבכל הסיפור השיקולים כולם מסחריים, כלכליים, פחד מיושבי הארץ ולא נשמע כלל קולה של דינה. מה היא עברה? מה היה רצונה?
דינה בתה של לאה, רעייתו הדחויה של יעקב, המושפעת מנפש אמה, נותרת בודדה ואין מחתנים אותה בתוך אוהלי יעקב.
והיא יוצאת לחפש קירבה בשדות זרים. ובכך מספרת לנו דינה את מהות הפאן הדחוי של הנשיות ואת המחיר שמהותו היותנו לקרבן, לאונס ולדחייה.
באותיות שמה של דינה מצויה המילה נידה. ובכך, מעוררת אותנו דינה להתבונן ביחס שלנו למחזור החודשי. להכיר את חלקי הנפש שבנו החווים את הנשיות כדבר טמא ולא נעים.
ועוד, אמרו חז”ל על לאה ודינה “כאם כן בתה ” וכיוונו למיניות שהוחצנה אצל לאה. אנרגיה נשית “שהוצאה מחוץ לספור”, שנתפסה כטמאה וכשלילית. ותפקידנו כנשים לתקן את היחס לנשים ולראות במיניות שלנו מתנה שניתנה בנו מאז ימי בראשית .
מכוונת אותנו דינה לזהות את המסרים שקיבלנו כל אחת מאימה.
להכיר את החלקים בהם אנו בתוככי נפשנו מסכימות לפיצול בנפש הנשית. בהם אנו מסכימות לראות חלקים מתוכנו כטמאים וכאפלים, דוחות אותם מאתנו. ובכך הופכות עצמנו לקרבן ולנשים שלא אוהבות את עצמן ואת נשיותן.
בספור דינה עדין לא בשלה השעה לרגע התיקון. לרגע בו אנו כנשים נוכל לחוות את עצמנו כנשים שלמות, היודעות את ערכן, הראויות לאהבה ומבקשות לממש את הפוטנציאל הנשי במלואו. אך אנו כולנו ממשיכות את הדרך.
נשים מספרות