חג המחוללות בכרמים, אשר התקיים מימי השופטים עד ימי הבית השני, משמעותו מרחב בו נשים נוכחות בהוויה גבוהה, הווית המחול, הריקוד המעגלי בו כולן שוות מהמרכז. ונתנו בגדים זו מזו לטשטש הבדלי מעמדות ולא לבייש את אלה שאין להן.
חגיגה של חיבור לתנועת הגוף הנשי וידיעתו ככלי לגילוי התודעה גבוהה היא תודעת המעגל בה כל אחד ואחת נמצא במרחב שווה ממרכז המעגל. יודע את ערכו הייחודי.
“… לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב … שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לו … יוֹצְאוֹת וְמחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים… (תענית,ד).
במסע לתיקון יחסי הגברי והנשי מצינו בתלמוד הבבלי [בבא-בתרא קכא,א] שהסיבה לחג המחוללות הינה הסרת מגבלות הנישואין בין השבטים. וכך מגיע לסופו תהליך שהחל בבנות צלופחד שהביאו לשינוי חוקי הירושה אך עם מגבלה שתינשאנה אך ורק לבחורים מהשבט שלהן. עוד צעד בשיוויון המיגדרי.
ועוד מבטא ט”ו באב שלב בתיקון טראומת “פילגש בגבעה” שמהותה מיעוט ההוויה הנשית, כשאישה בודדה נאנסת ומחוללת בידי בני שבט בנימין. כשנודע הדבר פרצה מלחמה ושבט בנימין כמעט ונכחד, עימות שסופו בנישואי בנות ישראל מן המחוללות לנותרים מבני בנימין.
עם זאת, מספר הכתוב “ויצוו, את-בני בנימין לאמור: לכו, וארבתם בכרמים. וראיתם, והנה אם ייצאו בנות שילה לחול במחולות, ויצאתם מן-הכרמים, וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילה; והלכתם, ארץ בנימין”. עדין הגבר “חוטף” את האישה ואין היא נשאלת לרצונה.
חג המחוללות מספר על התפתחות תודעתית גבוהה המתרחשת במרחב הנשי, אך עדין לא תם המסע לחזרה לשני מאורות גדולים, למפגש שוויוני ושלם בין האנרגיה הנשית והגברית.
נשים מספרות