בכולנו הוטמע הספור שחטאה האישה באכילה מעץ הדעת ועל כך נענשו היא והנשים כולן. אבל התבוננות בכתוב מעלה תהיות על מהות החטא ועונשו.
נאמר (בראשית ב) וַיְצַו אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.
לא נאמר האיסור לאישה אלא לאדם.
ועוד, על אכילת האישה נאמר – וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל. כלומר אכלה האישה מפרי העץ שאולי לא נאסר כלל.
אם כך במה חטאה ?
יתכן שהתשובה מוצפנת עבורנו בעונש שקבלה: “וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא, יִמְשָׁל בָּךְ”. מלמד שאולי נענשה על שלא לקחה אחראיות למעשיה אלא אמרה לקב”ה “הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל”. לא אמרה לקב”ה רציתי להתקרב אליך, לגלות את הכוח הבורא. אלא מטילה את האחראיות על האחר ונענשת.
חוה מביאה למסע הנפש הנשי את ההבנה שמהות התיקון היא שתעלה האישה מקטנותה, ותגדל נפשה להיות לוקחת אחראיות מלאה על בחירותיה, רצונותיה ומעשיה.
נשים מספרות