“תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.
מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה חֶמְאָה.
יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה…וְהָלְמָה סִיסְרָא … וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.
בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב: בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפָל, בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד”. כך מספרת לנו דבורה בשירתה לאחר הנצחון על סיסרא שפגע בעם במשך 20 שנה.
ויש מפרשים שמלכתחילה רצתה יעל לעזור לסיסרא, שכן יחסי שלום היו בין יבין ובין חבר הקייני, אבל כשניסה לאנוס אותה ככתוב: בין רגליה כרע נפל שכב… – הקדימה והרגה אותו.
ומביאה יעל ספור ארכיטיפי שבו המסר הוא שיכולה האישה להגן על עצמה ולא להפוך לקרבן.
במסע תיקון הנפש מספרת יעל על הכוחות הנשיים הטמונים בנו להגן על עצמנו. ומדברת לעומק נשמתנו, מבקשת לעורר את העוצמה המבורכת בבחינת – “תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי. מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ”.
נשים מספרות