במסע הנפש הנשי מכוונת אותנו מיכל לשאול עצמנו כיצד ארע לנו שחלומותינו הכזיבו.
מיכל, בת המלך, נישאת לדויד בחיר ליבה גיבור החיל. ולכאורה מובטח עתידה לחיי אושר, ובכל זאת, היא נותרת בודדה וערירית.
מתוך הספור המקראי ניתן לחשוב שהדבר ארע בגלל היותה כלי משחק בידי הגברים. בידי שאול אביה ובידי דויד בעלה. אך אנו העוסקות במסע הנפש הנשי מחפשות להבין מה במיכל הביאה עליה את גורלה.
ונראה לי שהסוד מצוי בנאמר בין דויד ומיכל לאחר שדויד מרקד בפני ארון ה’ .
לועגת מיכל לדויד – “מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים“.
ועונה לה דויד “לפני ה’ אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה’… ושחקתי לפני ה”.
דויד ומיכל, אנשים בוגרים, ועדין הקונפליקט בין בית שאול ובית דויד נוכח בחייהם. קונפליקט שניצנים לו ניתן למצוא בתחילת דרכם, ברגע בו מיכל מבריחה את דויד בחיר ליבה מבעד לחלון והוא הולך לדרכו בעוד היא בוחרת להישאר בבית אביה ולא מצטרפת אליו.
ונראה שלא קלה היתה למיכל הבחירה בין התרבות בה גדלה, תרבות של איפוק וריסון. ובין דוד רועה הצאן, בעל המזג הסוער, הנותן ביטוי פיזי ורגשי ללהט שהוא חש.
ומלמדת אותנו מיכל את מחיר הקושי לבחור, את מחיר הקושי להשאיר מאחור דברים משמעותיים וללכת עם האמת שלנו, עם האהבה, עם הסערה הפנימית שלנו.
מלמדת אותנו מיכל שאם אין אנו מעיזות לעשות את הבחירה אנו עלולות למצוא עצמנו קרבן, ומזמינה אותנו להתבונן באומץ בפחד שלנו המונע מאתנו לתת ביטוי ללכת עם הרצון הפנימי דלנו. לבחור ולהניע את מסע חיינו ולא להישאר נתונות בין אפשרויות.
נשים מספרות