|
מספר ת לנו מגילת רות על נעמי ושתי כלותיה רות וערפה שבעליהם, בניה של נעמי, נפטרו מהעולם.
נעמי מחליטה לחזור לארצה ונפרדת בדמעות מכלותיה האהובות.
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. ט יִתֵּן יְהוָה, לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ; וַתִּשַּׁק לָהֶן, וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה. י וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ: כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב, לְעַמֵּךְ. יא וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי: הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים. יב שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ, כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ: כִּי אָמַרְתִּי, יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים. יג הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה, עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ, הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ; אַל בְּנֹתַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי, יַד ה' יְ. יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. טו וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל עַמָּהּ, וְאֶל אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ.
לכאורא כל שעושה ערפה הוא לחזור חזרה למקומה הרגיל. אך בשמה ובדרך שבוחרת היא גם מרמזת למחיר של חזרה שוב ושוב למקום המוכר.
|
ערפה, היא אנרגיה המצויה בעורף שלנו. המכווצת את היציבה. גורמת לכאבים בגב, בעורף ובגרון ואינה מאפשרת לנו תנועה נינוחה הנובעת מתוך בטחון עצמי, גמישות, נוכחות ונינוחות.
הליכה בדרכה של עורפה מביאה לחיינו, כאב, חוסר ספוק וייאוש שמקורם בחוסר הקשבה לליבנו ולנשמתנו. מביאה לחיינו אנרגיה המעכבת אותנו מללכת בעקבות ידע הנשמה שבתוכנו. אנרגיה ממנה נפרדות רות ונעמי בדרכן לממש את הבלתי אפשרי.
נשים מספרות