רחל כמורה רוחנית מלמדת אותנו את מסע הנפש הנשית מתלות לעצמאות.
רחל, בתו של לבן, גדלה בתרבות בעלת תפיסה דטרמיניסטית הרואה את החיים כגורל הנקבע על ידי גורמים שמעבר לשליטתנו. תפיסה המובילה לחוויית חוסר אונים, ייאוש ותפיסת האדם כחלש מול גורלו. תפיסה המסירה אחראיות שכן החיים אינם נקבעים על ידו.
רחל מתחנכת על ברכי תפיסת העולם הדטרמיניסטית של אביה ובהתמודדות הראשונית שלה עם העקרות אנו רואים כיצד שוב ושוב תולה רחל את ישועתה באחר:
מבקשת מיעקב שימצא פתרון למצוקתה וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי,
מחפשת פתרון בדודאים, בצמח הנחשב כבעל סגולות פריון.
ומנקודת מוצא זו עושה רחל מסע לגילוי כוחה, לגילוי מהות של מוקד שליטה פנימי. אל הרגע בו היא מתפללת ומבקשת עבור עצמה. ואז: “וישמע אליה א-לוהים ויפתח את רחמה”.
מסע מורכב הדורש להשתחרר מהתרבות בה היא גדלה, משורש בית אביה. ורק אחרי שרחל יולדת את יוסף מבין יעקב שרחל עברה מהפך רוחני המאפשר לה להתנתק מבית לבן, ולחזור הביתה אל ארץ כנען, אל הארץ המובטחת.
רחל הגונבת את הטרפים מאביה מספרת לנו בזה את תהליך ההתפתחות שעברה. ישיבתה על התרפים מסמלת את העלייה מעל התפיסה הבסיסית ממנה החלה את דרכה. תפיסה בה האדם אינו לוקח אחראיות על חייו לתפיסה חדשה הרואה באדם אחראי למעשיו ולגורלו.
רחל כמורה רוחנית מפגישה אותנו עם הדיאלוג בין החלקים החלשים בתוכנו הנותנים את הכוח בידי התרפים, בידי כוחות חיצוניים לנהל את חיינו. לבין החלקים בתוכנו המאיצים בנו להאמין בכוחנו לשנות את גורלנו ולקחת אחראיות על חיינו.
נשים מספרות