סיפור מהקליניקה. אודליה (שם בדוי) כבת חמישים ושמונה מגיעה אליי לאבחון. אישה נאה, חייכנית. משתפת אותי שלאחרונה יצאה לפנסיה ומתקשה להבין “מה הדבר הבא”. בצעירותה למדה היסטוריה ועשתה תעודת הוראה. לאחר מכן למדה ניהול מערכות חינוך. שנים רבות הייתה מנהלת בית ספר “ניהלתי עולם” היא אומרת לי. “כל המכוונות שלי הייתה החוצה – מורים, תלמידים, הורים. נתתי את כל כולי והבאתי את בית הספר להישגים נהדרים. אבל עכשיו זה מאחוריי. התעייפתי, לא רציתי להמשיך. ועם זאת, אני מרגישה ריקנות. יש לי כמובן את המשפחה שלי והנכדות שלי שמשמחות אותי אבל אני רוצה לעשות משהו חדש. רוצה לפתח עוד חלק בתוכי אבל לא יודעת מה”.
הקשבתי לאודליה קשב ורב ופנינו לאבחון – העברתי לה סדרה של מבחני אינטליגנציה ועוד מבחנים נלווים. כלים שאני שולטת בהם היטב ויודעת את עוצמתם. והתקבלה, כצפוי, תמונה של אישה מאד נבונה עם יכולת גבוהה לקרוא מפה חברתית ולנתח מצבים. אישה עם הבעה מילולית ברמה גבוהה. כשורים שליוו את אודליה בכל שנות עבודתה. אבל בצד כישרונות אלו בלטה יכולת חזותית מרחבית מצוינת. ניכר היה שמאד מוכשרת בזה אבל לאורך השנים לא פיתחה כלל את הכישרון המיוחד הזה שלה.
סיימנו את העברת המבחנים ושאלתי את אודליה האם בגיל הצעיר חשבה על כיווני למידה נוספים. סיפרה שאהבה לצייר “פעם אפילו ציירתי יפה” היא אומרת. מספרת שבשלב מסוים חלמה ללמוד אדריכלות אבל הייתי צעירה וההורים אמרו שכדאי שאהיה מורה ושמעתי בקולם והלכתי לתחום הזה.
שיתפתי את אודליה שהכיוון שבחרה אכן היה טוב ונכון והתאים גם הוא לכישרונות שלה אבל יש בה כשרון חזותי מרחבי מאד גבוה. כזה שיכול לבוא לידי ביטוי בציור, בצילום וכמובן בעיצוב ואדריכלות. ואני מדברת ורואה את עיניה מתרחבות. “צילום, ברור איך לא חשבתי על זה. בכל השנים שלי כמנהלת, הייתי הולכת במסדרון רואה קבוצת תלמידים שתנועת הגוף של כל אחד מספרת מה הוא או היא מרגישים, רואה ילד בהבעת פנים מסוימת וחושבת לעצמי את זה הייתי צריכה לצלם אבל אף פעם לא מימשתי את זה”. נכון, אני מאשרת את החוויה של אודליה. יש לך כשרון רב בזה. יש לך תשומת לב חזותית מאד גבוהה, העין שלך נמשכת להבעות פנים, לתנועות גוף, מבחינה בקומפוזיציות.
בסיום הפגישה אודליה מבחינה בקלפי חכמת נשים שנמצאים אצלי בקליניקה על המדף ומבקשת להוציא קלף. מערבבת את הקלפים ושוב מערבבת. פורשת את הקלפים הפוכים, שולחת יד ומוציאה קלף. מתבוננת בקלף ומחייכת. “לא יכול להיות מדויק יותר” היא אומרת. “קיבלתי את הקלף של דבורה הנביאה – מממשת יכולת יצירה. הדרך שלי ברורה” היא אומרת לי בחיוך – “אני הולכת לממש את הכישרונות שלי בציור ובעיקר בצילום. בעצם כל כך ברור אבל אני שכחתי. לא נתתי חשיבות לאהבה שלי לציור ועם השנים זנחתי את מה שגרם לי הנאה”.
עברה שנה וחצי ואני מקבלת הזמנה לתערוכה קטנה שאודליה פתחה. תערוכה של היצירות שלה מהזמן הזה. ואני מגיעה ומגלה צילומים מרהיבים חלקם בשחור – לבן, חלקם צבעוניים אבל בכולם שילוב של צילומי עצים עם דמויות של אנשים חלקם קרובים לעצים, חלקם מחבקים את העצים, חלקם מרוחקים. ואני מרגישה את הצילומים כמו מדברים אליי. “שמתי לי למטרה לקדם את נושא איכות הסביבה” היא משתפת אותי … ואני מסתובבת בתערוכה נפעמת מהעושר, מהרגישות. “החזרת אותי לעצמי” אומרת לי אודליה. כוחו של אבחון אני חושבת לעצמי וגם כמה אף פעם לא מאוחר מדיי.
ואת אישה יקרה, מה עוד את רוצה לפתח בחיים שלך? מה עוד יש בך שרוצה להתממש?
ימים מבורכים
באהבה, יהודית 052-3-545372
